שישים וארבע

בגיל שישים וארבע אני הולך לשבת עם המשפחה במסעדה הניאו-טבעונית החדשה בנורדאו פינת הירקון, ונאכל אנטריקוט שגדל במעבדה בלי לפגוע בבעלי חיים, והתוספת בצד תהיה סוג חדש של דגן שמוצאו במזרח הים התיכון, מזון-על שפעם אכלו כל הזמן ורק היום המדע מגלה את הסגולות הרפואיות שלו – חיטה, ככה קוראים לו.

לקינוח נזמין גלידת-במיה אבל קשיו הקטן יתלונן שהיא נמסה מהר מדי, אז אני אוציא מהכיס את ההולו-פון החדש שלי ואפתח את האפליקציה להנדסת אקלים, אבל ההולוגרמה לא תיפתח לי כמו שצריך ותהיה הודעת שגיאה ואני לא אבין למה ההולו-פון קורץ לי ומזמזם את "רעמים וברקים" לאחור, כי אני אהיה בן שישים וארבע והכל יהיה נורא מבלבל.

ואז קשיו יקח ממני את ההולו-פון ויאמר "איזה מצחיק אתה סבא," והוא יסוויץ' את המתג במעבד הקוונטי ויפליפ את האקו-סנסור וישרוק את הסיסמה ויזין סריקת-רשתית, ופתאום האפליקציה להנדסת אקלים תעבוד ויתחיל לרדת עלינו שלג. ואני אנסה לעקוב בעיניים אחרי מה שקשיו עושה אבל אני לא אספיק לקלוט, ואחר כך אני אתבייש לשאול, ואני אגיד לעצמי שאין מה לעשות, ככה זה הילדים של היום, הם תופסים הכל כל כך מהר, הפישרים הקטנים, הם אפילו לא יודעים מי זה סטטיק ובן-אל תבורי או איך להקליד במקלדת עם מקשים, אבל ההולוגרמות זה של הדור שלהם, נולדו עם הולגרמה בפה, ככה זה, דור הולך ודור בא.

ובטח לפני מאה אלף שנה ישב איזה סבא ליד הסלע המשפחתי והנכד שלו הרביץ עם שתי אבנים אחת לשניה ויצאה מזה אש, והסבא לא הבין כלום והוא ניסה להדליק אש אבל לקח בטעות אבן גיר במקום אבן צור ופיזר אבקת גיר לבנה על כל המשפחה, והם צחקו  וחשבו שככה זה עם טכנולוגיה חדשנית, הילדים של היום לא יודעים אפילו להחזיק נבוט, אבל העיקר הם יודעים להדליק אש, באמת חכמה גדולה.

אחרי המסעדה נחזור הביתה ובדרך אני אכנס לפייסבוק וכל מי שמחובר יהיה מעל גיל חמישים, כי לצעירים יש אפליקציה חדשה שמוצאת להם מקום לצאת אליו ולדבר אחד עם השני באמת, ואני אעשה poke לאשתי והיא תשלח לי GIF של חתול משחק בכדור צמר, ואז נפתח יוטיוב ונשים לנו איזה שיר של ניקי מינאז' בשביל הנוסטלגיה, ונשב ליד החלון, ונסתכל על הילדים משחקים בחוץ.