מלחמת הכוכבים – האקספוזיציה מכה שנית

אקספוזיציה היא אחד האלמנטים הספרותיים המאתגרים ביותר להתמודדות. באופן טבעי, קשה ליוצר לעשות שני דברים במקביל – לספר את הסיפור, ובאותו זמן לחשוף פרטים שאולי לא רלוונטים לרגע הנוכחי. אקספוזיציה טובה היא דבר כל כך מאתגר וכל כך נדיר, שכמעט תמיד אנחנו שומעים על אקספוזיציה רק בהקשרים רעים – משיעורי ספרות בתיכון ועד סרטוני יוטיוב על תסריטאות, בדרך כלל המסר שאנחנו מקבלים הוא שכדאי לוותר על האקספוזיציה.

אלא שלפעמים יש צורך באקספוזיציה, וכשיש בה צורך רצוי שנדע ליצור אותה כמו שצריך. כשהאקספוזציה פועלת היטב היא יכולה לתרום הרבה ליצירה, ואכן, כמה יצירות בולטות בתחום הספרות והקולנוע מתהדרות באקספוזיציה ארוכה במיוחד. שתי יצירות כאלה שהתפרסמו באופן מיוחד הן "מטריקס" של האחים ווצ'אווסקי ו"מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס. בכל אחת מהן, שלב האקספוזיציה הראשוני של הצגת הדמויות והעולם נפרש על יותר משליש מאורך הסרט. שני הסרטים גם מתהדרים במערכה ראשונה ארוכה במיוחד, ולא במקרה. מבין שתי היצירות האלו אני רוצה להתמקד באקספוזיציה האייקונית של "מלחמת הכוכבים", שלב אחר שלב.

הסוד הגדול באקספוזיציה טובה הוא, שהיא צריכה לבזבז כמה שפחות מזמנו של הקהל. הקהל רוצה את הסיפור, לא את הפרטים שברקע. לכן יוצרים רבים משתדלים להחביא פרטים של אקספוזיציה בתוך הסיפור בלי שהקהל ישים לב. אלא שבמקרים רבים הניסיון לשלב אקספוזיציה בתוך חלק פעיל של הסיפור מעכב את אותו חלק ומכביד עליו. במקרים חמורים יותר היוצר מתפתה להוסיף חלק חדש לגמרי לסיפור רק כדי שיוכל לשלב בו כמה פרטים על הרקע של הדמויות והעולם – החלקים החדשים האלה לרוב "שקופים" לקהל, ויכולים ליצור מצג של חוסר אמינות.

לוקאס ב"מלחמת הכוכבים" יודע בדיוק אילו פרטים של האקפוזיציה נחוצים, ומתי. הוא גם יודע איך לחשוף אותם בצורה קצרה ותמציתית, מתי להשתמש בהם כדי להרחיב את הסיפור ומתי לשלב אותם "מחוץ" לסיפור ולקצר ככל האפשר.

בצעד חכם, לוקאס מתחיל את האקספוזיציה עוד לפני שהדמויות עולות על המסך. הדבר הראשון שאנחנו רואים הוא הצגה של זמן ומיקום: "לפני זמן רב, בגלקסיה רחוקה מכאן...". מיד אחר כך רצות על המסך הכתוביות הצהובות הרצות, שמספרות לנו כמעט כל מה שצריך לדעת על מסגרת הסיפור ועל העולם. בתוך פחות מדקה אנחנו לומדים שהמורדים נלחמים באימפריה ה"מרושעת", שלאימפריה יש נשק בשם "כוכב המוות" (אנחנו עומדים לזכור את השם הזה בקלות...), ושהמורדים צריכים להשמיד את הנשק הזה כדי להחזיר את החופש לגלקסיה. לוקאס היה יכול להטמיע את כל המידע הזה בסצינה מתוך הסרט, כחלק מדיאלוג, אבל למה לו? בתור דיאלוג המידע הזה יהיה משעמם ויקטע את הסיפור. בתור כתוביות רצות המידע מופיע לפני הסיפור עצמו, כך שאין צורך לשבור את הרצף של הסיפור. זו, כמובן, גם הדרך המהירה ביותר להעביר את המידע. לוקאס לא מפחד לתת לנו אקספוזיציה ישירה ו"שקופה" – כשזה המקום המתאים לכך.

בשלב הבא לוקאס צריך להציג בפנינו את הדמויות. הוא יודע שאנחנו צריכים להיקשר לדמויות ולהבין אותן כדי שנוכל לחוות איתן חוויות עוצמתיות לקראת סוף הסרט. ומכיוון שלסרט יש מספר גדול יחסית של דמויות מרכזיות, הוא לוקח את הזמן להקדיש לכל אחת מהן סיקוונס (אוסף סצינות) אקספוזיציה משלה. הוא חושף את הדמויות אחת-אחת, מאיר בכל פעם דמות אחרת באור הזרקורים, ונותן לנו זמן להכיר כל אחת מהן באיזור האישי שלה. הפעם האקספוזיציה חייבת להשתלב בסיפור – הקהל לא יסבול שיסבירו לו על הרקע של הדמויות בסיפור או בדיאלוג, במיוחד לא עם מספר כזה של דמויות.

כדי להציג את הנסיכה ליה, לדוגמה, לוקאס נותן לה לארוב לחיילי האימפריה על החללית ולנסות לירות בהם, במקום לברוח. שלא נטעה – לא מדובר כאן בחלק מהסיפור עצמו. אין חשיבות, מבחינת הסיפור, לשאלה אם הנסיכה ליה בורחת ונלקחת בשבי, או אורבת לחיילים ונלקחת בשבי. זו סצינה אקספוזיציונית שנועדה להכיר לנו את דמותה של הנסיכה. באופן דומה, אנחנו זוכים להכיר את דארת' ויידאר כשהוא חונק את אחד המורדים בחקירה. גם כאן אין חשיבות לזה שנהרג חייל זוטר של המורדים – כל המטרה היא להכיר לנו את דמותו של ויידאר.

לוק סקייווקר, הגיבור הראשי, מוצג לנו באמצעות סיקוונס הדרואידים (רובוטים) – הוא קונה את הדרואידים יחד עם דודו, מקבל את המטלה לנקות אותם, ומתלונן על עבודות החווה שלו. זו כנראה הנקודה החלשה באקספוזיציה של "מלחמת הכוכבים", אבל יאמר לזכותו של לוקאס שקשה להציג את חיי החווה של לוק בצורה יותר מעניינת.

לוקאס ממשיך להציג את אובי-וואן קנובי המתבודד ואת האן סולו המבריח השחצן, כל אחד מהם בסיקוונס משלו שכולל עלילה קטנה שכל עניינה להציג את הדמות. עד שההיכרות עם הדמויות מסתיימת, אנחנו נמצאים כבר חמישים דקות לתוך הסרט. לכאורה זמן ארוך מדי, אבל למעט מקומות ספורים אנחנו לא מרגישים שהזמן נמרח – במקומות שבהם לוקאס בוחר לשלב את האקספוזיציה אל תוך הסיפור הוא עושה את זה מספיק באריכות, ומפרט מספיק, כך שאנחנו מרגישים שזה ממש הסיפור עצמו. לוקאס לא מתבייש להמציא שבט שלם של "ג'אוות" ושבט נוסף של "אנשי חול", וכמו כן מאפיה מקומית קטנה, רק כדי להציג לנו כמה מאפיינים של הדמויות הראשיות. החריצות שלו משתלמת – הקהל צופה באקספוזיציה מרותק, משום שהיא עשירה מספיק כדי להיראות ממש כמו סיפור (ולמעשה היא סיפור קטן בפני עצמה – אך היא לא הסיפור העיקרי).

כדי להשלים את שלב האקספוזיציה לוקאס צריך להציג לנו את ה"כוח" המסתורי ששולט ביקום, ולהסביר איך הוא קשור לדמויות השונות. גם כאן לוקאס מפגין חוש נהדר לאקספוזיציה כשהוא מחליט מתי להסביר לנו את הדברים באופן ישיר, ומתי לשלב אותם בסיפור. באופן ישיר אנחנו מקבלים את ההסבר של אובי-וואן קנובי על הכוח, כשהוא נואם בפני לוק. אין שם הזמנות של ממש בשביל קנובי להשתמש ב"כוח" בפועל, ולוקאס לא מאלץ שימוש כזה. במקום זה אנחנו מקבלים נאום הסברי, ועל הדרך גם לומדים קצת על אביו של לוק שנהרג במלחמה. באופן משולב בסיפור אנחנו מקבלים את מאבק הכוחות בתוך האימפריה, כשדארת' ויידאר משתמש בכוח כדי לחנוק קצין אחר באמצעות המחשבה. הסצינה הזו מדגימה את כוחו של ויידאר בפועל ויוצרת סביבו הילה מאיימת שתומכת בתפקידו כנבל הראשי של הסרט. את כוחו של הנבל צריך להדגים כמה שאפשר, כמובן, ולא רק להסביר.

לוקאס קולע למטרה כמעט בכל פעם כשהוא צריך להחליט האם להסביר לקהל דברים או להראות לו אותם. כשהוא רוצה להציג לנו את נמל החלל של מוס אייסלי אחת הדמויות פשוט מכריזה: "לעולם לא תמצא כזאת מאורה של חלאות ונבלים." לוקאס יראה לנו בהמשך את החלאות ואת הנבלים של מוס אייסלי, אבל הוא רוצה שנרגיש את האווירה גם לפני שהחלאות מגיעים, והמשפט הזה לא עולה לו בהרבה זמן מסך. גם כשהוא רוצה להסביר לנו שמי שתקף כלי רכב משוריין היו חיילי האימפריה הוא עושה את זה בהכרזה פשוטה של אחת הדמויות. הוא היה יכול לנסות להראות לנו בדרך מחוכמת את חיילי האימפריה תוקפים או נסוגים מהזירה, אבל זה לא משתלם לו, כשהוא יכול פשוט להזכיר את זה במשפט ולעבור הלאה.

בסופו של דבר האקספוזיציה של לוקאס, למרות שהיא ארוכה ושקופה לעיתים, עושה את העבודה: הקהל לא משתעמם, וכן מצליח להיקשר לדמויות ולהזדהות איתן. "מלחמת הכוכבים" הוא סרט ששווה ללמוד ללמוד ממנו (בין השאר) על שימוש נכון באקספוזיציה, ובפרט כדאי ללמוד ממנו מתי להסביר לקהל באופן ישיר וגס, ומתי לעשות את המאמץ ולשלב את ההסברים אל תוך הסיפור.